Moon Dust

יש אגדה שלפיה אבק הירח מריח כמו אבק שריפה שנורה לאחר גשם במדבר — משפט שמיוחס לאסטרונאוטים של אפולו ושימש כאן כהשראה. הפתיחה יבשה ומינרלית: זרעי גזר וכוסברה מעניקים חדות אדמתית, כמעט שורשית, ואקורד מינרלי יוצר תחושה של פני ירח סלעיים. בלב מופיע צור — ניצוץ, עשן, משהו שבין אבק שריפה לאבן — והטבק מוסיף עומק אפרפר ועורי, על רקע שקיפות אוזונית של חלל ריק. הסיום הוא הצפוף ביותר: בנזואין, תווים אדמתיים ומושק שחור יוצרים חמימות אבקתית, כמעט חסרת משקל — כמו אבק קוסמי ששוקע על העור. לא לכולם: יבש, מוזר ושונה מכל דבר אחר.